פסק-דין בתיק רע"א 8552/10

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי) בגדרה נתקבלה, בכפוף לתנאים מסוימים, בקשת המבקשים לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הקשורים במימוש דירת מגוריהם, וזאת, עד להכרעה בערעור שהוגש מטעם המבקשים לפני בית משפט זה (ע"א 7682/10). אלא, שלטענת המבקשים, הם אינם יכולים לעמוד בתנאים שנקבעו, ועל כך נסובה בקשתם.

2.        המבקשים הם בני זוג, שניהלו אצל המשיב (להלן גם: הבנק) שלושה חשבונות. במסגרת יחסי הצדדים העמיד הבנק למבקשים מסגרות אשראי, בין באמצעות הלוואות, בין על ידי מתן ערבויות ובין במסגרת חשבון חוזר דיבטורי. ביום 24.1.1995 נרשם לטובת הבנק שטר משכון ללא הגבלה בסכום, על דירת המגורים של המבקשים. זאת, כערבון להחזר האשראי אשר ניתן למבקשים. ביום 22.7.1997 הגיש הבנק את שטר המשכון לביצוע בהליכי הוצאה לפועל.

3.        בין הצדדים התנהלו מאז הליכים שונים במשך השנים, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בבתי המשפט בשאלת מימוש המשכון. אין צורך בפירוט מסכת ההליכים הסבוכה לשם הכרעה בבקשה שבפניי. להלן אתייחס, בקצרה, להליכים הנוגעים ישירות לבקשה שבפניי.

4.        המבקשים הגישו תביעה נגד הבנק, בבית משפט השלום בירושלים (ה"פ 754/07). במסגרת תביעה זו הורה בית המשפט (השופט א' רומנוב) בהחלטתו מיום 17.11.2008 על עיכובם של הליכי מימוש המשכון עד למתן פסק דין בהליך העיקרי שלפניו. בהמשך נמחקה תביעה זו ובמקומה הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים. התביעה הוגשה נגד הבנק, נגד עורך הדין שייצג את הבנק במסגרת הליכי מימוש המשכון ונגד מנכ"ל הבנק. המבקשים עתרו לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הליכי מימוש המשכון. כן התבקש בית המשפט לקבוע, כי שטר המשכון פקע וכי על הבנק למחקו לאלתר.

5.        הבנק ומנכ"ל הבנק הגישו בקשות לסילוק התביעה נגדם על הסף. המבקשים הסכימו למחיקת התביעה כנגד מנכ"ל הבנק וכנגד יועצו המשפטי, אך עמדו על המשך בירור התביעה נגד הבנק.

6.        בפסק דינו מיום 11.8.2010 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התביעה גם נגד הבנק "תוך שאין במחיקה כדי לחסום הליכים חדשים מתאימים". זאת, על יסוד הקביעה בהחלטה מוקדמת יותר, כי התובעים מושתקים מלטעון שהיה פסול בהליכים שנקט נגדם הבנק, משום שקיים בנדון מעשה בית דין, מכוח פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.7.2009 (ע"א 3145/09) ומכוח החלטה של ראש ההוצאה לפועל מיום 17.9.2009. בית המשפט הבהיר בפסק דינו, כי סילוק התביעה בדרך של מחיקה אינו חוסם נקיטת הליכים מתאימים, ועל כן אין מדובר במהלך בעל "תוצאות דרסטיות ופוגעניות". המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, כפי שיפורט להלן.

7.        ביום 25.8.2010, בטרם הוגשה הודעת ערעור על פסק הדין, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על המשך עיכובם של הליכי מימוש המשכון בהוצאה לפועל. בהחלטתו מיום 5.10.2010 הורה בית המשפט כי בקשת המבקשים, שמהותה היא בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור, תתקבל, בתנאי שעד ליום 15.11.2010 ישלמו המבקשים 15% מן החוב כפי סכומו בתיק ההוצאה לפועל במועד התשלום, ובתנאי שעד ליום 10.1.2011 ישלמו המבקשים סכום נוסף בשיעור 20% מיתרת החוב כפי סכומו במועד התשלום השני. בהחלטתו ציין בית המשפט כי "לפי הכללים המקובלים ספק אם יש מקום למתן הסעד המבוקש". עם זאת, ובשים לב לכך שהליכי ההוצאה לפועל מכוונים נגד דירת מגורים המשמשת גם למרפאה, ולכך שהמבקשים שילמו כבר סכום ניכר על חשבון חובם לבנק והם מגלים נכונות לשלם סכומים נוספים - ראה בית המשפט להיעתר לסעד תוך התנייתו בדרישות שפורטו לעיל. בית המשפט קבע, כי אי עמידה באחד מהתנאים שנקבעו תביא לכך שהבנק יהיה רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל.

8.        על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי.

9.        ביום 20.10.2010 הגישו המבקשים לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 11.8.2010 (ע"א 7682/10). במסגרת ערעורם מלינים המבקשים על מחיקת תביעתם וטוענים, כי גם אם מתקיים מעשה בית דין בעניינם, הרי שהוא חל לכל היותר רק לגבי חלק קטן מטענותיהם בכתב התביעה.

10.      ביום 28.10.2010 הגישו המבקשים, במסגרת הערעור, בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בו ביום הורה בית משפט זה (השופט י' דנציגר) על מתן סעד ארעי לפיו יעוכבו הליכי מימוש המשכון על דירת מגוריהם של המבקשים, עד למתן החלטה אחרת. ביום 7.11.2010 נדחתה בקשת המבקשים לסעד זמני לתקופת הערעור על הסף, מן הטעם שהדרך הדיונית בה היו צריכים המבקשים לילך היא, כפי שקבע בית המשפט, הגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשתם לסעד זמני לתקופת הערעור. עם זאת, בית המשפט הורה על הארכת הסעד הארעי שניתן על ידו, בכפוף לכך שהמבקשים יגישו תוך 10 ימים ממתן ההחלטה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.10.2010, ועימה בקשה לסעד ארעי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

11.      ביום 21.11.2010 הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור שבפניי, ועימה בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. על אף שהבקשות היו חסרות מסמכים חיוניים, כדי להימנע מנזק בלתי הפיך הוריתי בו ביום על מתן סעד ארעי שבארעי המורה לבנק להימנע ממימוש דירתם של המבקשים עד למתן החלטה אחרת, ובלבד שיוגשו המסמכים החסרים.

12.      המבקשים קיבלו מבית המשפט המחוזי עיכוב ביצוע, אולם הם משיגים על הסכום שהוטל עליהם לשלם, כתנאי לקבלת הסעד הזמני - העומד, לטענתם, על 1,000,000 ש"ח. המבקשים טוענים, כי נטל ההוכחה להוכחת קיומו של חוב לבנק ולהוכחת שיעורו מוטל על הבנק, אך הבנק, על פי הטענה, לא פעל להוכחת האמור.

13.      לטענת המבקשים, סיכויי ערעורם גבוהים. המבקשים מבהירים, כי הם "מעוניינים לערוך חשבון אמת ולשלם לבנק את המגיע לו" וכי כל תכליתו של הערעור שהוגש מטעמם היא לגרום לכך שבית משפט זה יורה לאיזה מבתי המשפט להתחיל בבירור העובדות ובבירור טענתם לפיה נטל הוכחת קיום החוב ושיעורו, בהליכי מימוש משכון לסכום לא קצוב, מוטל על כתפי הבנק.

14.      באשר למאזן הנוחות נטען, כי הוא נוטה בבירור לטובתם, שכן כדי לעמוד בתשלום שהטיל עליהם בית המשפט המחוזי יהא עליהם למכור את דירתם - דבר שייתר את הערעור, ויוביל לנזק בלתי הפיך.

15.      המשיב סומך ידו על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, בית המשפט איזן כראוי בין האינטרסים של הצדדים בכך שלצד התניית הסעד הזמני בתשלום חלק מן החוב פטר את המבקשים מן הצורך להפקיד ערבויות. עוד טוען המשיב, כי סיכויי הערעור שהגישו המבקשים קלושים, משום קיומו של מעשה בית דין לגבי טענותיהם.  אשר למאזן הנוחות נטען, כי מקום בו מדובר בערעור סרק אין לאפשר דחייה אוטומטית של הליכי הוצאה לפועל רק משום שבדירת מגורים עסקינן.

דיון והכרעה

16.      החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. החלטתי לקבל הבקשה באופן חלקי, כפי שאפרט להלן.

17.      על פי תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, סעד זמני לתקופת הערעור יינתן אך "מטעמים מיוחדים שיירשמו". הדרישה לטעמים מיוחדים נובעת מהשינוי בנקודת האיזון הראויה בין בעלי הדין, שהרי לאחר דחיית התביעה על ידי הערכאה הדיונית ניתן לכאורה להניח כי התביעה אינה מבוססת. על כן לא בנקל יינתן הסעד (ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 14.4.2005); ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (לא פורסם, 18.4.2005)). על מבקש הסעד להראות, בנוסף לסיכויי הצלחתו בערעור, כי קיימת הצדקה מיוחדת להושטת הסעד בטרם הוכרע הערעור (ע"א 8582/08 בן יעקב נ' בנק הפועלים בע"מ סניף הגדוד העברי רעננה (לא פורסם, 20.11.2008)). בית המשפט יטה להיעתר לבקשה מקום בו צפוי למבקש נזק בלתי הפיך אם לא ינתן הסעד ולמצער כאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוונו של המבקש (ע"א 4090/04 סלע נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 18.11.2004). בהקשר זה ראוי גם לשקול האם אי מתן הסעד ייתר את הדיון בערעור. ההכרעה בבקשה, בסופו של דבר, היא פרי איזון השיקולים העומדים על הפרק, כאשר שיקולי "סיכויי הערעור" ושיקולי "מאזן הנוחות" אינם מנותקים זה מזה, וככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ (לא פורסם, 29.5.2006)).

18.      ככלל, במקרים דוגמת המקרה שבפנינו, כאשר הסעד הזמני המתבקש לתקופת הערעור משמעותו היא עיכוב פינוי המבקש מדירת מגוריו - יטה בית המשפט להיעתר לבקשה אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד (ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי (לא פורסם, 29.1.2007)). זאת, מן הטעם שפינוי אדם מדירת מגוריו עלול להביא למצב דברים בלתי הפיך ולקושי ברור להשבת המצב לקדמותו, ככל שבסופו של הליך יתקבל הערעור.